כאן אסור לשכוח, שחלק מהגדרת האלוהים על ידי רוב בני האדם היא שהוא "כל יכול". בהתאם נגזר שהוא בוודאי ובוודאי יכול לדבר עם כל מי שהוא ירצה, מתי שהוא רק רוצה ובאיזה שפה שהוא ירצה! אז למה הפסיכיאטר מחליט לתת תרופות או אפילו לאשפז אם יתכן שהאיש באמת מדבר עם אלוהים בכבודו ובעצמו ואין דרך יעלה וטובה לבדוק זאת?
האמת? נראה לי שלא כל כך מעניין את הרופא אם הפציינט שלו משוחח עם אלוהים או רק מדמיין והוזה זאת, אלא השאלה הגדולה שהוא מן הסתם שואל את עצמו היא: מה החוויה האדירה הזו (בין אם היא אמיתית ובין אם היא פרי דמיונו ההוזה) גורמת לאותו אדם הניצב לפניו ומדווח לו על כך? ובייחוד איך אפשר לעזור לו באותה נקודת זמן ובכלל גם לטווח ארוך?
לפיכך, זה לא כל כך משנה האם האדם שומע קולות שקיימים או שאינם קיימים, אלא מה שחשוב באמת הוא איך מרגיש האדם הזה עם התקשורת המיוחדת הזו, ואיך בפועל היא משפיעה עליו. כי אפילו אם האדם הזה באמת מדבר עם אלוהים אבל קשה לו לחיות עם זה עד כדי כך שהוא עומד להתמוטט (ואגב כך מפתח סימני מחלה הדורשים טיפול...) אז מן הסתם בעיני מטפל זה פחות טוב, מאשר אם הוא יושב לפעמים בחיבוק ידיים, מתקשר עם עולמות עליונים, אך בכל זאת נשאר יציב ומאוזן נפשית ואף מצליח לתפקד באופן סביר.
לסיכום, "הפסיכיאטריה" יכולה לטעון דבר אחד בלבד: שהחוויה אינה בריאה, משום שהיא גורמת סבל ומשום שהיא מובילה לחוסר יעילות קיצוני בחיי המעשה המתבטא בירידה בתפקוד.
היא לא תדע לעולם אם אלוהים באמת היה מעורב בדו שיח.
יליד 1956, נשוי בשנית ואב לארבעה * הוגדרתי קלינית כחולה במאניה-דפרסיה * נשאתי למעלה מ-400 הרצאות * ב-1990 הקמתי את קבוצות התמיכה הראשונות בתחום ברה"נ וכיום מנחה קבוצות בעמותת 'אנוש' * בין המאמרים שכתבתי גם 'המציאורפיה ואני' - שיטה שפיתחתי לבלימת התקפי החולי * חשפתי עצמי בעשרות ראיונות בתקשורת על מנת לתרום לשבירת הסטיגמה כלפי המתמודדים וכדי לעודד יציאה מהארון * ב-2003 ייסדתי את 'מתמודדים למען מתמודדים (מל''מ) http://www.malam.org.il/ * ב- 1998 פרסמתי את ספרי 'הקרב על השפיות' * בשנת 2001 הוענק לי 'אות בזכות' בכנסת * ב-2003 פרסמתי את ספרי 'מישהו מטפל בך' על פסיכותרפיה קשה שעברתי * הגיתי את 'צועדים בראש מורם' - מצעדי אלפי נפגעי הנפש ברחובות ת"א שיצאו לפועל ב-2004 וב-2005 ע"י עמותת 'אנוש'
